תמר לויתן, בת 86, דור שלישי בארץ ישראל, אם וסבתא לחטופות שחזרו מהשבי, פונתה מנחל עוז למגדלי הים התיכון בבת ים לאחר אירועי ה-7 באוקטובר. עם ההזדמנות הראשונה לשוב לביתה בליווי צבאי, היא לקחה איתה את אחד הפריטים היקרים ביותר לליבה: כד זכוכית חום עם ידית מתכת, בן יותר מ-150 שנה.
הכד, שהובא במקור מאוקראינה על ידי סבא רבה שלה, הרב שמואל הלל הירש, שימש לשימוש אחד בלבד – אחסון שמן זית מארץ הקודש עבור מנורת החנוכה. מדי שנה, שמן הזית נשלח במיוחד מארץ ישראל על ידי שליחים כדי לשמור על טהרתו, והכד הפך לסמל של מסורת משפחתית, אמונה וחיבור ציוני לארץ.
הכד עבר במשפחה מדור לדור, כשהוא מלווה את בני המשפחה במעברים ותהפוכות היסטוריות. תמר ירשה את הכד מסבתה, הבכורה במשפחתה, ומאז עבר הכד מסעות ונדודים רבים. הוא שרד את השנים ואף ניזוק קלות במהלך המעבר האחרון של תמר- פנוי מקיבוץ נחל עוז למגדלי הים התיכון. הכד נשמר בקפידה רבה, כסמל חי למורשת המשפחתית, ומתוך כוונה להעבירו ביום מן הימים לאחד מילדיה. לקראת חנוכה, תמר אף כתבה שיר, מתוך געגוע ותקווה לראות שוב ילדים רצים ושרים:
המון נרות/ תמר לויתן
נרות, נרות, נרות
כל כך הרבה נרות
נרות לתפילה וברכה
נרות בעוגת יום הולדת
נרות של שבת קודש
ועכשיו במלחמה
הרבה מדי נרות נשמה.
אבל היהודים מכולם הם
נרותיה המהבהבים של החנוכייה
נרות דקים, צבעוניים ומאירים
לא רק את החדר והחוץ החשוך
את הנשמה מאירים הם
וכל כך מעודדים ומחממים
מנצנצים ומבטיחים לי
שעוד נראה ילדים רצים בשבילים
ונשמע אותם שרים: "חנוכייה לי יש"
כי היום כולנו עסוקים רק ב"באנו חושך לגרש".
קרדיט תמונות משפחתיות: אלבום משפחתי.
בתמונה- משפחתה של תמר משנת 1950 לערך
קרדיט צילום הכד: מגדלי הים התיכון
בתמונה- הכד מוצג בתערוכת וינטג' שנערכה במגדלי הים התיכון בבת ים
באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה
