הקטן
הגדל
היפוך צבעים
עכבר גדול
בהירות
ניגודיות
הדגשת קישורים
הדגשת כותרות
גווני אפור
בטל שינויים
powered with 💗 by Open Accessibility

"רחובות שלי" סיפורי נוסטלגיה רחובותיים עם הסופרת הרחובותית יונה דורון והשבוע על ימי התיכון בשנות השישים

יונה דורון 21.10.14 12:58
יונה דורון
יונה דורון
לאחר שעברתי בהצלחה את ה"סקר" (זוכרים?) וסיימתי כיתה ח' עליתי לתיכון שנקרא אז ת.מ.ר (תיכון מאוחד רחובות) והלימודים בו נמשכו ארבע שנים מכיתה ט' עד י"ב. המנהל היה ד"ר בונים אשכנזי שנודע כנוקשה וקפדן גדול ואנו, החמשושים, פחדנו ממנו מאוד. היו לו גבות עבות וסבוכות ששיוו לו מראה מאיים גם כאשר היה נינוח...על דמויות המורים המיתולוגיים נמנו סגן המנהל חבזה, שנהג ללבוש חליפות שלושה חלקים ולהוסיף ברילאנטין לשערו כך שהיה מסורק בקפידה ומבריק,המורה למתמטיקה, אפשטיין, שהיה אימת התלמידים, והמורות לביולוגיה וכימיה שנהגו להנחית עלינו בחני פתע חדשים לבקרים.
 
בבית הספר הייתה נהוגה תלבושת אחידה : חולצות כפתורים בצבע תכלת, עם כיס שעליו רקום עץ תמר, מכנסיים כחולים לבנים וחצאיות כחולות לבנות. המורים הקפידו מאוד על התלבושת ותלמיד שבא עם חולצה אחרת נשלח מיד הביתה ונרשמה לו הערה. המורה התורנית בחצר הייתה בולשת בהפסקה אחר התלמידים לגלות את מי שהעז לבא ללא תלבושת.
 
את המורים היינו מקבלים בקימה בתחילת כל שיעור ומתיישבים רק כשהמורה הורה לנו לעשות כן. אם במהלך השיעור היה נכנס מורה אחר, או המנהל, לכיתה, היינו ממהרים לקום שוב.
 
כשהגיע המחזור שלנו לבית הספר, הוא היה צר מלהכיל אותנו והעירייה התחילה בבניית בנין חדש בחצר בית הספר. מכיוון שלא היו מספיק כיתות, כל כיתה קבלה יום חופשי אחד בשבוע עד לסיום הבנייה. זה היה צ'ופר נהדר שלא חלמנו עליו קודם! ביום הזה אהבנו ללכת לבקר בבית הספר היסודי שאותו זה מקרוב סיימנו, ולהוות מושא קנאה לחברינו בכיתה ח'...
 
בסוף כיתה י' נערכה בחינת הבגרות הראשונה שלנו בלשון. הלחץ היה כמובן גדול וזה היה גם פרומו למקבץ בחינות הבגרות בסוף כיתה י"ב. לאחר מכן, בתחילת כיתה י"א,  התפצלנו למגמות הומנית וריאלית. בריאלית היה רב מוחלט לבנים ( והם נחשבו לחכמים של המחזור) ובהומנית – לבנות. בתוך המגמה ההומנית היה פיצול נוסף : לומדי ערבית ולומדי צרפתית.
 
בתקופת בחינות הבגרות, בשעות הלחץ הגדול, היו ההורים נוהגים לומר לנו "עוד תתגעגעו לימים האלה". האמירה הזו הייתה די מרגיזה ורק לאחר שנים רבות הבנתי שהם צדקו...
 
במסיבת הסיום של התיכון לבשנו, כולנו, חולצות לבנות, חצאיות שחורות לבנות ומכנסיים שחורים לבנים. איש לא שמע ולא ידע על המסיבות המפוארות הנערכות היום ועל שמלות הערב הנלבשות בהן. הכל היה מאוד צנוע. על הראש חבשנו כובעי סטודנטים שחורים מקרטון, הצטלמנו איתם והרגשנו כל כך בוגרים! טקס הסיום נערך באמפיתיאטרון החדש שהוקם אז וגרם התרגשות עצומה לנו ולהורינו.
 
.



 
 

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה