"רחובות שלי" סיפורי נוסטלגיה רחובותיים עם הסופרת הרחובותית יונה דורון והשבוע "סיפורו של תפוז"

 
הפעם אני שולחת משהו מיוחד : החיבור הזה זכה בפרס ראשון בתחרות חיבורים שנערכה מדי שנה בחג ההדר ברחובות. הוא פורסם בזמנו במקומון של אז ונמצא בארכיון של רחובות. מתוך "דפי רחובות"
 ילדינו כותבים 
 יונה פלס, כיתה ו' בי"ס ממלכתי א'. חיבור זה זכה בפרס ראשון בכיתות ו' בתחרות על הנושא: פרי הדר, שהתקיימה לפני חג ההדר.
 
                                               סיפורו   של   תפוז
 
בתחילה הייתי ניצן ורדרד עדין שריחו נעים. ידעתי את לטיפות הקרניים החמות בשפע. והנה, לאט, לאט, התחלתי להיות מה שנקרא תפוז. לא ידוע לי כיצד, אך יום אחד מצאתי כי אין אני עוד ניצן, אלא מעין פרי עגלגל וקטנטן עטוף קליפה צהובה-כתומה שטרם הבשילה.
 
והנה בא הקור. השמש חדלה, משום מה, ללטף ואף לא נראתה בכיפה התכולה שממעל. עבים התקשרו בכיפה הגדולה והיא הפכה להיות אפורה, כהה. בוקר אפלולי אחד ירדו מים מהכיפה האפורה. המים היו זכים וזרמו קלות על קלפתי שהחלה מתקשה. לאחר הגשמים גדלתי הרבה והקליפה הפכה קשה וכתומה.
 
בוקר אחד נעים התמלאו השורות גברים ונשים, לבושים סרבלי עבודה ואחדות, מטפחות לראשן. המולה ומהומה מסביב. ואני חשתי, כי אסון קרב ובא וכל ההמולה לא נבאה לי טובות. ואמנם, כאשר חשתי כן היה : בני-אדם באו לתלוש אותי ממקום משכני שכה הורגלתי בו ואהבתי אותו. שני גברים העמידו סולם במאונך ליד גזעי. אישה, ששערה השחור אסוף במטפחת אדומה, גררה שק ואחריה עוד נערה. גבר אחד עלה על שלבי הסולם, הושיט ידו, אך לא ! הוא תלש ברכות את שכני האהוב והעבירו לחברו שעל השלב התחתון. אותו אדם נטל קלות ובזהירות את התפוז ונתנו לנערה וזו מסרה אותו לחברתה הגדולה, ששמה את הפרי בשקה. הקוטפים עבדו בשיר על שפתותיהם. אך אני לא חשתי כלל בשמחה הכללית, וישבתי במקומי צונן מבחוץ וחרד פנימה. לבסוף הושטה יד חסונה לעברי ובמחי-יד זהיר וגמיש נקטפתי, לא הספקתי לעמוד על טיב ההתרחשויות וכבר הייתי מונח בשק ליד חברי. כולנו היינו עגומים.
 
הקוטפים אכלו ושרו, אך אני לא שתי לבי לכל אלה, שקוע הייתי במחשבה. כעבור זמן מה הוטען השק שלנו על מכונית גדולה שפנתה מן הפרדס בחרוק וגלגלים ובנשיפה. מבט אחרון והנה נעלם צור מחצבתי ולא אראה אותו עוד לעולם !
 
המכונית עצרה לפני בית עץ גדול והשק שלי נגרר אל תוך אולם מלא מפלצות ברזל משונות ומעוררות אימה. לא אזכור הכל מה שעבר עלי, אולם בכל זאת זוכר אני כיצד נשטפתי במים עכורים. עוד זוכר אני כי לאחרונה עטפו אותי ידי נשים זריזות בנייר חלק ומרשרש. משם, הושמתי בארגז ולאחר זמן רב שוב הועלתי על מכונית משא והפעם – אל נמל חיפה !
 
בנמל הורד ארגזי על ידי זרוע ברזל ארוכה, מאיימת, אל בטן האנייה. הארגזים נערמו זה על גבי זה ואף קרן אור לא חדרה אל מסתורי קלפתי. אותה אנייה נסעה לאט במים תכולים ועמוקים. לאחר זמן רב עגנה האנייה בנמל זר. שוב העלתה אותי הזרוע הארוכה אל אוויר העולם ומשם הובאתי באוטו-משא אל כיכר השוק. שם עמד מוכרי על המקח עם הקונה ולבסוף הגיעו לעמק השווה וארגזי הועמד בדוכן השוק.
 
אותו אדם נמוך-קומה פתח את מכסה הארגז. נשמתי לרווחה, זכיתי לאוויר צח לאחר המחנק הממושך. לאט, לאט, ערטל אותי המוכר מהנייר והסתכל בהנאה בקליפתי. לאחר שהציג את כולנו על דוכנו, שבע ניצחון, הכריז בפנים קורנות :
"תפוזי ארץ ישראל, מן המובחרים, קנו ותשבעו נחת !"
 
אדם לבבי ניגש אל המוכר ושאל למחיר. כשנענה, הניע בראשו, הציץ בנו, וכנראה שהחליט לקנות אותנו. המוכר נטל אחדים מאתנו, שקלנו על כלי מברזל (כנראה שכל העולם עשוי ברזל) ואחר שם אותנו אחד, אחד בסלו של הקונה. נטל האדם את סלו, שילם והביא אותנו בדרך ארוכה אל ביתו הקטן והלבן ששרר בו ניקיון וסדר. את פניו קבלה אשתו והציצה בהתפעלות בתפוזים. שלושת ילדיו נהנו מאתנו והסתכלו בנו כל העת.
 
הגיעה שעת הצהרים. השולחן נערך על ידי האישה שהגישה מאכלים טעימים שנעמו לחיך הילדים. הגיעה שעת קינוח הסעודה והאישה לקחה אותי ועוד ארבעה מחברי אל קערת חרסינה ושמה אותה באמצע השולחן.
 
הנה הושיט האב את ידו ונטל אותי. ידעתי כי מועמד אני לשחיטה ופרכסתי בין אצבעותיו. הוא חייך כלועג לאידי, לקח את הסכין והנה טש...טש...חתך את קלפתי. הרגשתי כי לבי נחתך והתקוממתי על הרוצח הלז המחייך לעומתי. קולפתי ופלחי נקרעו זה מזה ונאכלו בידי הילדים. כולי זעקתי משבר. הנה הפלח האחרון, עסיסי הוא וטעים. לקחה אותו הילדה הקטנה והחמודה והכניסה אותו בחיוך אל פיה הסגלגל.
 
היא החלה ללעוס בהנאה. תם, זהו קיצי ! אין עוד תפוז בעולם...איני קיים עוד !...
 
 
 
 

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה