רחובות שלי" סיפורי נוסטלגיה רחובותיים עם הסופרת הרחובותית יונה דורון והשבוע "עוגות בטעם גן עדן"

בשנים בהן למדתי בבית הספר ע"ש משה סמילנסקי (שנקרא אז בית ספר עממי)  פעלה בו מסעדה שהייתה ממוקמת בסניף. הסניף, היה מעברו השני של רחוב יעקב, בו שכן בית הספר. בחזית המבנה היו כיתות א-ג ובחלקו האחורי הייתה המסעדה. במסעדה אכלו ילדי אמהות עובדות, דבר שהיה נדיר למדי באותן שנים.
בכיתות ז-ח נלמד מקצוע התזונה. אחת לשבוע הייתה מגיעה המורה לתזונה ומנסה להחדיר בנו את עקרונות התזונה הנכונה. אותנו עניין בעיקר איך "לשגע" אותה וחשיבות התזונה הנכונה הייתה ממנו והלאה.
 גולת הכותרת של לימודי התזונה הייתה העבודה במסעדה. אחת לחודש בערך היה לכל תלמיד יום תורנות במסעדה. ליום זה חיכינו בקוצר רוח מכיוון שזה היה יום בו היית פטור מלימודים בכיתה. היינו מגיעים עם בוקר לבית הספר, משאירים את הילקוט בכיתה ומתייצבים לתורנות.
האחראית על המסעדה, מאשה, אישה קשוחה למדי לבושה סינר לבן ומטפחת לבנה לראשה, הייתה מקבלת את פנינו בפתח המסעדה. קבוצה של שנים עשר בנים ובנות המתייצבים לעבודה.
 הקשר בין לימודי התזונה לבין העבודה במסעדה היה להלכה בלבד. למעשה קבלנו ערמות של תפוחי אדמה לקילוף וסירים גדולים לקרצוף. אני, שהייתי בת יחידה, מפונקת, שמעולם לא שטפה צלחת בבית, נאלצתי לקרצף סירים ענקיים שכמעט והייתי יכולה להיכנס לתוכם כל-כולי. כשהיינו יושבים לקלף את תפוחי האדמה שאינם נגמרים, הרגשתי כמו סינדרלה...
 עובדות המסעדה היו נשים קשות יום, עטויות סינרים לבנים ושערן אסוף לתוך מטפחות ראש. הן לא יצרו עמנו קשר ועשו את עבודתן בשתיקה. לנו הישיבה ליד ערמות תפוחי האדמה הייתה גם הזדמנות לפטפוטים וצחוקים.
 לאחר סיום עבודות אלו היינו עורכים את השולחנות לקראת בוא המשמרת הראשונה של הסועדים בשעה רבע לשתים-עשרה. בשר לא נכלל בתפריט המסעדה וכדי לספק את מנת החלבונים הנחוצה, היה זה דג הפילה, בשלל ואריאציות, שכיכב ברוב המנות . ריחו החזק מנע ממני, עוד שנים ארוכות לאחר תום לימודי, מלהזמין מנת דג במסעדה. האחראית נהגה להזמין אותנו, התורנים,  להצטרף לארוחה, אך אותי זה לא הלהיב כלל ועיקר, אפילו דחה, ולרוב דחיתי את הזמנתה.
 בסיום הארוחה היינו מורידים מהשולחנות ובזאת נסתיימה התורנות. האחראית הייתה שולחת אותנו "לשטוף ידיים טוב, טוב, עם סבון". לאחר מכן היינו מתייצבים בפניה, מראים את כפות הידיים הנקיות והיא הייתה מניחה בתוכן שתיים שלוש חתיכות עוגה שהייתה בוצעת מתוך תבנית ענקית, שהוציאה מן התנור.
 עם העוגות ביד, היינו ממהרים לכיתה להספיק להתעדכן במה שקרה באותו היום ולרשום את שיעורי הבית. תוך כדי כך, היינו נוגסים בגנבה, בכפיפה מתחת לשולחן, מן העוגות ומכבדים גם את החברים הטובים. היו אלה עוגות פשוטות וזולות, אך צירוף הנסיבות של העבודה הפיזית והאכילה החשאית האצילה להן טעם גן-עדן!
כאלה נשתמרו בזיכרוני.
 
 

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה