"רחובות שלי" סיפורי נוסטלגיה רחובותיים עם הסופרת הרחובותית יונה דורון והשבוע "הומאז' למכולת"

בכל עיר המכבדת את עצמה יש היום מעדניות למיניהן, בוטיק ללחם, חנות תבלינים, חנות קפה – כל אלה תוצרים של חברת השפע. בשנות החמישים מלאה עבורי את כל הפונקציות האלה המכולת של האחיות קורץ שניצבה ברחוב יעקב, לא רחוק מתחנת המוניות.
במרכז החנות ניצב מקרר ארוך ונמוך אשר שימש גם כדלפק מכירה. מאחוריו עמדו האחיות ושרתו בזריזות ובמיומנות את קהל הלקוחות שלהן. הן לא נראו כבעל מכולת טיפוסי, הזכירו יותר צמד רוקחות.  מעל בגדיהן לבשו תמיד חלוקים לבנים. מאחורי האוזן לא היה להן בדל עפרון ואת המסחר ניהלו בקול שקט, בנימוס  ובמבטא גרמני כבד.
במקרר היו מיני נקניקים שאותם פרסו לפרוסות דקות ועדינות, גבינות שחתכו בסכין גדולה על פי בקשת הלקוח, לקרדה ודגים מלוחים לפי משקל, זיתים ומלפפונים כבושים – גם הם על פי המשקל.
במדפים שמאחוריהן היו מסודרים המצרכים היבשים שאינם דורשים קירור. היו שם צנצנות מלאות ריבה מתוקה, חבילות סוכריות צבעוניות, קופסאות ופלים שעליהם תמונה מפתה ועוד כהנה וכהנה אטרקציות. אחת לשבוע ניתן היה להשיג, רק אצל האחיות קורץ, לחם פומפרניקל שחור וטרי!

אמי, שלמדה בילדותה בבית ספר גרמני, הייתה דוברת גרמנית טובה. עובדה זו כבר הפכה אותה באופן מיידי, למקורבת לאחיות קורץ. הן קבלו אותה תמיד במאור פנים והציעו לה לנסות מצרכים חדשים שהגיעו למכולת. האחיות היו רווקות זקנות. ילדים התקבלו כלקוחות במכולת שלהן רק אם נהגו על פי הכללים שנקבעו על ידן בקפדנות: לא להקים רעש ולא לגעת במצרכים. מאחר והייתי ילדה שקטה ומנומסת זכיתי להתחבב עליהן. כאשר הייתי נכנסת למכולת, אוחזת בידה של אמי, הייתה אחת מהן מלטפת את צמותיי והשניה מצקצקת בלשונה ואומרת בקולה השקט: "למה הילדה כל כך רזה?" אחר כך היו מכבדות אותי בקוביית שוקולד או גוש קטן של חלבה ודוחקות בי לאכול, "כדי להיות גדולה וחזקה!"

לא היו למכולת חלונות ועל כן שררה בה מעט אפלולית אשר מנורות החשמל לא הצליחו לפזר לגמרי. האווירה הייתה רצינית, שקטה ומכובדת. לא ניתן היה לקנות בהקפה, האחיות לא "רשמו" (כפי שהיה מקובל אז).
האחיות קורץ גרו בקצה השני של הרחוב שלי. דירתן הייתה בקומה השניה של בית משותף בן ארבע דירות. כאשר הייתי עוברת מתחת לבית, בשעות הערב, הייתי רואה אותן יושבות על המרפסת וצופות לרחוב. ללא החלוקים הלבנים נראו קצת שונות. הן תמיד שוחחו ביניהן ואני זוכרת שהדבר הפליא אותי: על מה עוד יש להן לדבר אחרי שהן נמצאות כל היום ביחד?

כאשר נפתח הסופרמרקט הראשון בעיר, בסמוך למכולת שלהן, החליטו האחיות שזה הזמן לצאת לפנסיה. הן סגרו את החנות ונעלמו מן השטח.
 

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה