"רחובות שלי" סיפורי נוסטלגיה רחובותיים עם הסופרת הרחובותית יונה דורון והשבוע "חיים בסרט"

השבוע ראיתי בדף הפייסבוק של יגאל שגב תמונה של קולנוע בית הפועלים, זה העלה בי נשכחות.
בילדותי היו ברחובות שני בתי קולנוע : בית העם, הגדול, המכובד, עם הגג הנפתח בקיץ – לסרטים החשובים והרציניים ובית הפועלים – לסרטים הפושטים, מערבונים וכדומה. לבית העם הייתה כניסה מכובדת ומסדרון ארוך שעל קירותיו ניצבו תמונות גדולות של שחקנים. אולם בית הפועלים (אם אפשר לקרוא לו אולם...) היה פשוט ובסיסי: מדרגות אפורות, היישר מן המדרכה, הובילו לקופה ומשם ישר לכניסה לאולם חסר כל קישוט, עם כסאות עץ מתקפלים. כנראה שזה מה שנחשב אז כמתאים וראוי לפועלים...
ברחוב טלר, מיד לאחר פינת הרצל, היה לוח מודעות גדול שעליו היו מציגים את "התמונות של הקולנוע". בימי רביעי או חמישי היו מציבים שם תמונות אחדות מן הסרטים העומדים להתחיל במוצאי שבת. אנו היינו ממהרים לשם, לקבל טעימה קטנטנה מן הסרטים החדשים ולהחליט לאיזה סרט הולכים.
בבית הפועלים היו הצגות יומיות וזה התאים בול לילדים. היינו מחליטים על היום ואז, מי שהיה מגיע ראשון היה תופס שורה לכל הכיתה. אני גרתי במעלה הגבעה של רחוב בנימין, ממש מול בית הכנסת הגדול. אני זוכרת את עצמי קושרת למתני סוודר, אוחזת את הכסף לכרטיס ביד ורצה, סמוקת לחיים לקולנוע. היה לי מאוד חשוב להיות זו שתופסת את השורה לכיתה...
את הסוודר הייתי מניחה על הכיסא הראשון באחת השורות האמצעיות ובעצמי מתיישבת בסוף השורה. כאשר מישהו, שלא מבני כיתתי היה מנסה להיכנס הייתי מכריזה "תפוס!" והוא היה הולך לשורה אחרת.
לאט, לאט, אחרי אכילת ארוחת הצהריים והכנה מזורזת של שיעורי הבית, היו מגיעים החבר'ה וממלאים את השורה.
אני זוכרת שזמן רב היה מחיר הכרטיס 37.5 גרוש. חצי גרוש היה ריבוע קרטון קטן שעליו מצויר מגן-דוד. לפעמים היו הורי מצ'פרים אותי ונותנים לי גם כסף לקניית ארטיק קרח אחרי הסרט.
באולם הייתה המולה גדולה אך עם כיבוי האורות היינו משתתקים ומתרכזים במסך. כשהייתה סצינת אהבה (נשיקה צרפתית, למשל) היו קריאות "תירס חם" ממלאות את האולם. כשהיה דו-קרב או ניצחון של הטובים היה האולם מתמלא בשריקות ומחיאות כפיים. אין ספק, היינו מאוד מעורבים במה שקורה על המסך. בתום הסרט, כשהייתי יוצאת  מן האולם היה קצת קשה לחזור למציאות...
כשהייתי בסוף היסודי בערך, נפתח קולנוע חן הקייצי חסר הגג. הכי נחשב היה ללכת לסרט במוצאי-שבת, הצגה שניה, ולפני זה לעמוד ברחבה שלפני הכניסה עם החבר (אם היה...) – לראות ולהיראות.
בשלב מסוים נסגר בית הפועלים ונפתח קולנוע הדר החדיש ביותר. אז הייתה כבר טלביזיה והקולנוע ירד קצת מגדולתו כמושא חלומות והערצה.
סרטים כמו "ספרטקוס". "קוו-ואדיס", "מיכאל סטרוגוב", "חלף עם הרוח", "סיסי", "למי צלצלו הפעמונים", "עשרת הדברות", "הנודד", הם, כוכביהם ועוד רבים, רבים אחרים נחרטו בזיכרוני לשנים ארוכות.

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה