לאחרונה התקיים בראשון לציון ביקור של קצינת הנפגעים של חיל הטנ"א (חיל טכנולוגיה אחזקה) רס"ב ליאת טפירו בביתה של זמירה גוטליב, אלמנתו של עמיקם גוטליב ז״ל שנפל במלחמת יום הכיפורים.

קצינת הנפגעים של חיל הטנ״א רס״ב ליאת טפירו זכתה להגיע לראשון לציון ולבקר בביתה של זמירה גוטליב, אלמנתו של עמיקם גוטליב ז״ל ולשמוע את סיפורם. זמירה היתה תלמידת תיכון כשפגשה את עמיקם לראשונה. הוא היה חימושניק ושירת בתור חשמלאי טנקים בחיל השריון. השניים נישאו בשנת 1971. בבוקר יום כיפור, ה-6 באוקטובר 1973, עמי גויס ביחד עם כל חיילי גדוד 189, שם היה שייך לחוליה טכנית. זמירה סיפרה כי הייתה במהלך החודש השביעי להריון כשבעלה נפל בקרב.

עמיקם נפל ב18.10.1973 ביום השלושה-עשר למלחמה, ביום של שמחת תורה. ליל אמש התעוררה זמירה בתחושה שהתחולל משהו. למחרת בעת עבודתה קראו לה לצאת אל רופא המשפחה אשר חיכה לה בחוץ עם מסר. היא לא הבינה מה קרה וחשבה שמדובר במשהו שקשור להריון שלה. בחוץ חיכתה אסיפת אזרחים וביניהם שמעה בחור צעיר אומר ״הוא נפל.״

עמיקם וחבריו לחטיבה נקראו לתקן טנקים במהלך הפגזת אויב. לאחר שהמתינו להפוגה מיהרו אל עבר המשימה אך כעבור זמן קצר שבו הפצצות רבות ומשם הוא לא חזר.

זמירה המשיכה בחייה לגדל את בתה כאם יחידה ואף עלתה לקבר בעלה לבדה, ״הלכתי להודיע לו שנולדה לו בת.״

״הוא אהב מאוד את הארץ, היינו מטיילים הרבה. בשבילו כל צמח, כל בר, כל שיח עניין אותו. הוא אהב את זה,״ סיפרה זמירה.

היא הוסיפה ותיארה כי הערכים שהפכו אותו לאדם שהיה הם נתינה רבה, אכפתיות, עזרה לזולת ורעות. עמיקם היה דואג לשכניו ולסביבתו מתוך אהבה רבה. צוואתו היא רגש חזק של חשיבות המדינה ושמירה על המולדת. יובל, נכדו של עמיקם שיתף את תחושותיו והשפעת המוות של סבו על חוויתו.

״גדלתי לסיפור הזה יחד איתם,״ הוא סיפר כי כל פעם מחדש שמע את הסיפור על סבו עם פרטים שלא ידע לפני כן. הוא תיאר איך מגיל קטן היה עצוב מאוד ביום הזיכרון, ולא תמיד ידע מדוע או איך לעכל את התחושה. ״זה הכי תפס אותי כשהתגייסתי.״

הערך הכי גדול שהוא לוקח מהסיפור הוא משפחתיות. יובל גדל במשפחה מורכבת ומרובת אנשים. ״אבל למרות שהוא כבר לא נמצא איתנו, הוא תמיד נוכח. גדלתי על סיפורים על בן אדם שאהב את האנשים שסביבו ותמיד עזר להם ותרם להם.״