"זה סוד שהמטופלים שלי אף פעם לא יידעו עליי"- בית החולים קפלן יצא בפרוייקט מיוחד לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל במסגרתו עובדי המרכז מספרים על על יקיריהם אותם שכלו במלחמות ובפעולות האיבה.
לדברי בית החולים זה יכול להיות כל אחד; המזכירה שקבעה לכם את התור. הרופא או הרופאה שלכם. האחות שטיפלה בכם במיון. המשנע שהעביר ממחלקה למחלקה או הרנטגנאית שבדקה אתכם. הם אבות ואימהות, בנים ובנות, סבים וסבתות, אחים ואחיות, דודים ובני דודים - שכולים, שאיבדו את היקר להם מכל בישובי העוטף, בבסיסי הדרום, במסיבה ברעים, בקרבות בעזה, בפיגועי תופת ובמלחמות ישראל.
רפי בני משה, קניין רכש, מספר על אחיינו, נריה שאער ז"ל:
"בדיוק רציתי להכיר לו מישהי וחיכיתי לתשובה ממנו. התשובה כבר לא תגיע. תמיד אזכור את הנתינה והמסירות שלו. הדאגה לאחייניות שלו- לא היו להם גבולות".
נריה היה בן 36 בנופלו, גדל ביבנה, בנם האמצעי של ענת וראובן ואח של אוהד והדר.
עבד בחברת "פלקס" מודיעין.
בבוקר שמחת תורה הוקפץ למילואים. נריה אהב מאוד את שירותו הצבאי ואת המילואים והתייצב לכל קריאה.
נריה שירת בסדיר בצנחנים בגדוד 890 ובמילואים בגדוד 66 והיה "קלע חוד".
מפקדיו וחבריו הלוחמים מספרים על אדם אהוב מאוד על כולם, איש שיחה ועומק, צנוע וחייכן, לוחם מצטיין, מסור, מיומן ואמיץ, תמיד הראשון להתנדב ולעזור במה ולמי שצריך, רואה את הכלל ומסור לחבריו הלוחמים ולמשימה.
בשיחת טלפון עם אחותו הדר לפני כניסתו לעזה כשנשאל אם הוא חושש, נריה אמר: "אני רוצה להיות חלק ממשהו גדול".
נריה נפל במלחמת "חרבות ברזל" בקרב במרכז רצועת עזה בכ' כסליו תשפ"ד 3.12.23.
בשעה שהלך בראש הכוח כ"קלע חוד" זיהה נריה מארב בתוך מטע עצים ובכך הציל את חבריו.
נריה הספיק להשיב אש אך נפל בקרב.
נריה אהב מאוד לבלות עם חברים, היה אדם משפחתי מאד, הקפיד על כיבוד הורים ואהב את האחיינים -היה קשוב אליהם ומשחק איתם.
נריה אהב לטייל בארץ ישראל ולהנות מהנופים של הארץ.
תחביבו המועדף היה סקי, הוא היה נוהג לנסוע פעם בשנה עם חברים לחופשת סקי.
יהי זכרו ברוך.
באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה
