גלי חנדלי מבית ספר 'ביאליק' זכתה בגמר תחרות "הנואם הצעיר"

בערב מרגש ומעורר השראה התקיימה ביום שלישי 22.3.22 תחרות הגמר העירונית של 'הנואם הצעיר' ביבנה. התחרות נערכת מידי שנה ע"י מועדון 'רוטרי' בתמיכת ראש העיר, צבי גוב-ארי ובשיתוף אגף החינוך, ומהווה סיכום התחרויות המוקדמות שנערכו בבתי-הספר בעיר.

מטרת התחרות לקדם את תרבות הדיון ולשפר את יכולת הביטוי בקרב בני הנוער תוך עידוד מצוינות ושאיפה להצלחה, דרך ארץ ושפה נאותה. תחרות 'הנואם הצעיר' ע"ש תושב העיר, אלי הרוש ז"ל ששימש כמתנדב ברוטרי ופעיל חברתי בעיר. התחרות הפכה זה מכבר לזירה מאתגרת במיוחד שילדים ובני נוער רבים מבקשים לקחת בה חלק. השבוע, באולם קונסרבטוריון לעיני תלמידים, הורים, מנהלי בתי ספר ומורים, נערך הגמר העירוני והמכריע בתחרות – שלב הנאומים בפני קהל, בהנחייתו של חבר רוטרי, עוזי ערן. לשלב הגמר העפילו 12 תלמידים מבתי הספר היסודיים.

במקום הראשון זכתה תלמידת כיתה ו', גלי חנדלי מבית הספר 'ביאליק' לטבע ומדעים, אשר ריגשה את הקהל ואת חבר השופטים. גלי סחפה את הנוכחים כאשר סיפרה בכישרון רב את סיפור חייה ואת האתגרים מול אופן ההתמודדות והיחס של החברה עם המוגבלות ''השקופה'' של ילדים בעלי צרכים מיוחדים. במקום השני זכה התלמיד נועם פינטו מבית הספר לאומנויות ע"ש לאה גולדברג שנשא נאום מרתק בנושא מנהיגות וגרף אף הוא תשואות רמות.

מארגני התחרות מעידים כי השנה, מעבר לכל שנה, נושאי התחרות ורמת הנאומים של התלמידים היו גבוהים במיוחד וכי הקהל, ישב מרותק. תלמידים, הורים, מורים, מנהלי בתי הספר הריעו למתמודדים אשר הפגינו רמת נאומים גבוהה במיוחד. הקהל הקשיב קשב-רב לנאומי המתחרים שהפגינו יכולות נאום מרשימות והציגו את הנושא אותו בחרו בצורה משכנעת ורהוטה.

מ"מ וסגן ראש העיר, חיים מסינג איחל למתמודדים הצלחה בשמו ובשם ראש העיר צבי גוב-ארי אשר נבצר ממנו להגיע לערב ואמר כי "התחרות מהווה אירוע מחונן בו מכשירים את דור העתיד שלנו לעולם המחר. אירוע זה הפך למסורת חינוכית יפה ואנשי 'רוטרי' ראויים להערכה על הובלת הנושא יחד עם אגף החינוך ובתי הספר. אותם אנשים הופכים את החברה שלנו לערכית, מוסרית וטובה יותר". מסינג הוסיף כי מסורת זו תתעצם, ראש העיר רואה בחינוך את הדבר החשוב ביותר, דבר אשר בא לידי ביטוי במשאבים ובתכניות העבודה".

נשיא מועדון רוטרי יבנה יעקב פרי ציין את שיתוף הפעולה המתמשך עם מערכת החינוך והודה לכלל השותפים ולמתנדבי רוטרי הרבים אשר תרמו לקיום התחרות חרף אתגרי הקורונה.

לאחר סדרת נאומים מרשימה ומרתקת הוכרזו הזוכים ע"י חבר השופטים שכלל את יו"ר הצוות, ד"ר טל מימרן, חבר המועדון ונשיאו בעבר, יהודית ברוניצקי, מייסדת 'אורמת' וכלת פרס ישראל לתעשייה, אלי אלוש, מנכ"ל הרשת למרכזים קהילתיים, מירי כסיף, אמנית בינלאומית, אתי פימה, מזכירת מועדון רוטרי וגימלאית משטרת ישראל וליאור הרוש, מנהל פרוייקטים ובנו של אלי הרוש ז"ל. תעודות הוקרה הוענקו ע"י יעקב פרי ועשהאל שריר, מנהל אגף החינוך לתלמידים ולמורות המלוות. לזוכים הוענקו שוברי קנייה סטימצקי יבנה באדיבות משפחת הרוש.

כאמור, המתחרים בגמר העירוני זכו, כל אחד בבית-ספרו, בתחרויות המוקדמות שנערכו במהלך ואלו הם:

עידו אליאסי - בי"ס האקולוגי ע"ש יצחק שמיר, אריאל טנצמן - בי"ס רמות ויצמן, גלי חנדלי - בי"ס ביאליק לטבע ומדעים, מאיה ארמא - בי"ס פרדס צפוני, טלי ניסימוב - בי"ס הירוק ע"ש יצחק רבין, יהלה לוי - בי"ס היחידני, מאורי שבו - בי"ס בן-גוריון, נועם פינטו - בי"ס לאומנויות, רעות דאובר- בי"ס איינשטיין למדעים וטכנולוגיה, מיכל קרופניק- בי"ס מרחבים, מאיה פסחה- כנפי אבירים, שרי רוזנברג - בי"ס הרמב"ם.

הנאום המנצח:

"אני גלי חנדלי, אוטיסטית גאה. אל תדברו עלי, דברו אלי"

מה הדבר הראשון שעולה בראשכם כשאני אומרת לכם את המילה מוגבלות?

רוב הציבור מגדיר "מוגבלות" אם הוא רואה אותה, כלומר אנשים על כיסאות גלגלים, עיוורים, אנשים עם תסמונת דאון, חרשים, אנשים עם שיתוק מוחין, אבל קיימת עוד סוג של מוגבלות, "המוגבלות השקופה".

שלום לכולם, שמי גלי חנדלי, מכיתה ו' 1, בבית ספר ביאליק לטבע ומדעים ביבנה והיום באתי לדבר אתכם על בעלי המוגבלויות השקופות.

כיום, כמעט כולם מסכימים שבעלי מוגבלויות הם אנשים ככל האנשים ושיש להתייחס אליהם כשווים.

שמתם לב שאמרתי "כמעט" ? אמרתי זאת כי לדעתי יש עדיין עבודה רבה לפנינו ולעיתים, נדמה לי כי האמירות האלה תקפות אך ורק כלפי בעלי המוגבלויות הנראות לעין.

ולכן היום באתי להאיר בזרקור את נושא האוטיזם בתיפקוד נמוך וגבוה, חרדתיות יתר, פוסט טראומה, או מחלת נפש.

אם נפגוש אדם השייך למסגרת הזו, לא נוכל להבחין במוגבלותו, שכן היא נסתרת לעין, או

מוסתרת בכוונה ורק אם נהיה עדים להתפרצות שלה והיא תתגלה לעינינו ואז נבין.

ועכשיו, תסתכלו עלי. האם אני נראית לכם מתאימה להגדרה של מוגבלות?

ובכן, כן! גם אני מוגדרת כאוטיסטית. אומנם, אוטיסטית בתפקוד גבוה, אך גם אני שייכת לקבוצת "השקופים" ולא אחת נתקלתי בחיי בזלזול שנבע, כך לפחות אני מקווה, מחוסר ידע ולא מאכזריות לשמה.

אתן לכם דוגמא: הייתי עם אמי בבית המרקחת. היה תור ארוך ורועש, ואני התחלתי להרגיש את הלחץ הקבוע שלי במצבים כאלו: הכל מתערבל לי בראש ואני רואה מטושטש. הגוף שלי רועד, הידיים נעות בלי שליטה, ואני מרגישה צורך אדיר להשתיק את

המערבולת הזו.

זו הרגשה של אובדן שליטה מתקרב שאני לא יכולה לעצור. אמא שלי ישר הבינה מה עובר עלי, והחליטה להשתמש בכרטיס הנכה שלי שניתן לי בידי המדינה עבור מצבים כאלה. .

יצאנו מהתור וניגשנו אל הרוקח. לצערי, מיד החלה התמרמרות קולנית בתור ואחד מהם אפילו קרא: "נכה!"

זה היה משפיל וכואב והכי גרוע, הרגשתי אשמה. הרגשתי כאילו עשיתי משהו שאסור לעשותו.

לרגע, התביישתי במי שאני, אך מיד התעשתתי ושאלתי את עצמי: ”האם זו אשמתי שכך נולדתי?" כמובן שהתשובה היא לא מהדהד!

יש 8 מיליארד אנשים בעולם בצבעים שונים ונפשות שונות ואין אחד דומה למשנהו.

כולנו חיים בגופינו מרגע לידתנו ולכולנו יש פגמים. מוגבלות, על כל צורותיה, היא דבר שנולדים עמו ואי אפשר לשנות עובדה זו.

אני טוענת שזו זכות גדולה לקבל כל אדם ללא הבדל, צבע, דת, גזע, מין או מוגבלות, כיוון שזה יהפוך את עולמנו ליפה יותר, לסובלני ועשיר ואני מקווה שאתם מסכימים אתי בעניין זה.

אך יחד עם זאת, אומר לכם דבר מדהים. הידעתם שיש אנשים שמשתדלים להתרחק מאנשים כמוני ויש לזה גם סיבה פסיכולוגית. מחקרים הוכיחו שזה לא בגלל שהם נגעלים או שונאים אותנו, אלא מפני שהם מפחדים מן המחשבה שהם יהיו כמונו.

אנחנו, בעלי המוגבלויות לא מוזרים, ולא מאיימים ולא מבקשים רחמים. כל מה שאנחנו מבקשים זו הבנה וסבלנות.

אני גלי חנדלי, אוטיסטית גאה. אל תדברו עלי, דברו אלי. תודה על ההקשבה."