השבוע הסתיים משפטו של הנאשם העיקרי ברצח הנער אורגיל מואטי ז"ל, והשופטים פסקו כי הדוקר לא רצח את אורגיל אלא רק הרג אותו לכן הוא מורשע בהריגה ולא ברצח (גזר הדין יינתן במועד מאוחר יותר). על פי פסיקת השופטים כי למרות שהאשמים הגיעו מראש עם סכינים ורדפו אחרי אורגיל בסמטה ושם מצא את מותו, הם לא קבלו את גרסת המשטרה כי הדקירה בסכין הייתה בסמטה, אלא הנאשם ואורגיל "התנגשו" בדשא ובהתנגשות הסכין חדרה אל אורגיל, ומכיוון שמדובר בדקירה אחת מאותה סכין ולא היו מספר דקירות, וכשהם ברחו מהסימטה הם לא וידאו הריגה, אזי המסקנה שהם לא התכוונו לרצוח, ולכן הדוקר יורשע רק בהריגה ולא ברצח. לאור הפסיקה רשת האינטרנט החלה לסעור וכנראה שהיא תלך ותגבר
להלן עיקרי כתב האישום והשתלשלות האירוע שבו דרשה התביעה להאשים את הדוקר ברצח
2. במועדים הרלבנטיים לכתב האישום היה הנאשם משוחרר בתנאים מגבילים, ולפי החלטת בימ"ש השלום מיום 1.4.12 היה עליו להיות במעצר בית מלא בבית הוריו ברחובות עד ליום 6.5.12 שעה 09:30.
3. בתקופה הקודמת לאירועים נושא כתב האישום הכיר הנאשם את א..
4. בלילה שבין שישי 4.5.12 לשבת 5.5.12 (להלן: "ליל שישי") שהה הנאשם אצל חברו א (להלן: "א") ב.... בהמשך אותו ליל שישי, בסביבות השעה 03:00, הגיעו א. וכמה מחבריו לאזור ביתו של א, וא. התקשר וביקש מהנאשם ומאשייצאו אליו.
הנאשם וא יצאו לרחוב, וא. פנה אל הנאשם וביקש ארכה להחזר חוב כספי. התפתחה קטטה בין א. לבין הנאשם. א. וחבריו הכו בנאשם באלות, והוא נחבל בידו; א נחבל בראשו; וא. נפצע בראשו ובגבו מחפץ חד שבאמצעותו פגע בו הנאשם.
בשלב מסוים הפרידו א וחבריו של א. בין השניים, והנאשם עזב את המקום עם אכשהוא מאיים על א. וחבריו "אני אדקור אתכם, אתם תמותו כולם".
5. למחרת, בשבת, התקשר הנאשם לחברו ד (להלן: "ד"), וסיפר לו על התגרה, ועל החוב הכספי שא. לא החזיר לו. ד. אמר לנאשם, שא. חייב גם לו כסף, וכי ד יגיע ל..... הנאשם, ד וא סיכמו ביניהם שיחפשו את א. ו"יסגרו איתו את הסיפור". הנאשם וד. הוסיפו וסיכמו כי יצטיידו לשם כך בסכינים.
במוצ"ש, בסביבות השעה 21:30, הגיע ד לרחובות, כשהוא מצוייד בסכין יפנית בכיס מכנסיו. דנפגש עם הנאשם וא, ושלושתם הלכו לביתו של א.
6. מכאן ואילך מפרט כתב האישום את מהלך האירועים במוצ"ש, שעיקרם ברצח:
א. בסביבות השעה 01:30, יצאו הנאשם, ד וא לעבר ביתו של א., כשהנאשם מצוייד אף הוא בסכין מטבח המוטמנת בשרוול חולצתו.
משלא מצאו את א. בביתו, פנו השלושה .. בחפשם אחריו.
ב. משהגיעו השלושה אל הגן, הם הבחינו בא. יושב בחברת חבריו. ד ביקש מא. לסור עימו לצד כדי לדבר. הנאשם וא עמדו במרחק מספר מטרים וצפו בד וא.. ד. שלף את הסכין היפנית, שאל את א. "איפה הכסף?", א. השיב שאין לו, ואז חתך ד. את א. שני חתכים בראשו באמצעות הסכין היפנית.
ג. א. קם מיד, אחז בפניו, וברח בריצה. ד החל לרדוף אחריו, כשהסכין היפנית בידיו. הנאשם שצפה במתרחש הצטרף למרדף, כשהוא שולף את סכין המטבח משרוולו ואוחז אותה במטרה לפגוע בא.. א נותר במקומו.
ד. הנאשם וד. רדפו אחרי א. בגן עד שנכנס לסמטה המוליכה לרחוב פרשני (להלן: "הסמטה"), שם התיישב א. על מעקה אבן נמוך, כשהוא שותת דם, תשוש וחסר כוחות.
בשלב זה, פנה א. לנאשם ולד, והתחנן בפניהם: "קחו את מה שיש לי בכיס, קחו את הכסף, רק אל תגעו בי".
חרף תחנוניו של א., חתך אותו ד מספר פעמים נוספות בזו אחר זו - חתך אלכסוני של 21 ס"מ מהגב אל המותן השמאלי, ושלושה חתכים נוספים באורך 20.5 ס"מ, 3.3 ס"מ ו-6.3 ס"מ בזרועו השמאלית.
במצב זה, בראותו את א. ישוב על החומה פצוע, זב דם, וחסר אונים לחלוטין, גמלה בליבו של הנאשם החלטה להמיתו; והנאשם נעץ את סכין המטבח בחוזקה בבטנו של א., נעיצה שחדרה לאורך 7 ס"מ, כשהלהב פוגע בין השאר במעי הגס ובעורק הכסלי השמאלי.
כתוצאה ממעשים אלה של הנאשם וד, התמוטט א. ונפל על הארץ - ואילו הם נמלטו מהמקום, כשהם מותירים אותו אחריהם, מתבוסס בדמו. זמן קצר לאחר מכן מת א. מפצעיו.
ה. בשלב זה הגיע א אל הסמטה, הבחין בנאשם ובד רצים לעברו ואוחזים בסכינים מגואלים בדם, והצטרף אליהם בבריחה.
במהלך הבריחה השליכו הנאשם וד את הסכינים. השלושה עצרו ליד ברז, כשהנאשם וד שטפו ידיהם מהדם, והמשיכו בריצה. א ביקש לחזור לסמטה, אך הנאשם וד הורו לו להמשיך ולרוץ.
לקראת היציאה מהגן הזמין א מונית, שתיקח את שלושתם לאחותו של ד. בתל אביב.
להלן חלק מציטוטי השופט שבו הוא קובע כי מדובר בהריגה ולא ברצח (פסק הדין משתרע על פני 44 עמודים ומובאים כאן משפטים בודדים בלבד מפסק הדין)
ציטוט א של השופט
בית המשפט - על יסוד כל אלו אני קובע, שהנאשם דקר את הדקירה הקטלנית בבטנו של א. במהלך התנגשות בדשא, בטרם נמלט א. לסמטה, ובטרם נחתך שם א. ע"י ד..
ציטוט ב' של השופט
אדם אינו יכול שלא לדעת שדקר אדם אחר, ומצד שני לדעת שדקר אותו כדי להגן על עצמו, והכול כשמדובר באותה דקירה!
ציטוט ג' של השופט
ב"כ המאשימה ביקשה לשכנענו, כי מדובר למעשה בדקירה אחרונה בסדרה של מעשי דקירה וחיתוך בסכינים, כאשר היא "צוברת" לעניין זה גם את החתכים שעשה ד. בא. תוך שימוש בסכין היפנית. דא עקא, שהדקירה הקטלנית בידי הנאשם הקדימה את החתכים בזרוע ובגב שעשה ד. בסמטה; והדקירה הקטלנית נעשתה, כמובן, מבלי שהנאשם היה מודע לדקירות המאוחרות הללו, אך גם מבלי שהיה מודע לחתך המוקדם בראש באזור הפוקר.
לפיכך, ומנקודת ראותו של הנאשם, מדובר בדקירה בודדת כאמור לעיל.
ב"כ המאשימה הוסיפה וביקשה לשכנענו, כי הבריחה של הנאשם וחבריו מהסמטה תוך הותרתו של א. לבדו כשהוא מדמם למוות, וזריקת הסכינים ושטיפת הידיים ע"י הנאשם וד. - כל אלו תומכות אף הן בהחלתה של חזקת הכוונה ובקיומה של החלטה להמית.
גם לכך לא אוכל להסכים באופן מלא. הבריחה מהמקום והעלמת הראיות מתיישבות גם עם כוונה לדקור ולפצוע, שאינה בהכרח כוונה להמית - שהרי גם פוצע וחובל אינו מעוניין להיתפס, ואין זה ייחודי לרוצח.
אמת, הותרתו של א. בסמטה לבדו, כשהוא מדמם דימום כבד - והנאשם הודה שראה אצלו דימום כבד - מוסיפה משקל לכיוון החלטה להמית. ואולם מצד שני, דווקא הותרתו של א. במצב זה מבלי "לנצל" את הסיטואציה, ומבלי לוודא הריגה ע"י דקירה נוספת, מתיישבת יותר עם רצון לפגוע בלבד ולא להמית. לכן גם עניין זה נותר "נייטראלי" מבחינה ראייתית.
בנסיבות העניין שלפנינו, של דקירה בודדת בבטן בעומק 7 ס"מ, ותוך כדי תנועה, ובשים לב לפסיקתו של בית המשפט העליון בסוגיה זו - לא יהא זה נכון להחיל על הנאשם את חזקת הכוונה, ולקבוע שהוא דקר את א. בכוונה להמיתו; ולכל הפחות, זכאי הנאשם שלא ייקבע כך מחמת הספק.
לפיכך, לא הייתה החלטה להמית, ואין להרשיע את הנאשם בעבירת הרצח.
להלן עיקרי כתב האישום והשתלשלות האירוע שבו דרשה התביעה להאשים את הדוקר ברצח
2. במועדים הרלבנטיים לכתב האישום היה הנאשם משוחרר בתנאים מגבילים, ולפי החלטת בימ"ש השלום מיום 1.4.12 היה עליו להיות במעצר בית מלא בבית הוריו ברחובות עד ליום 6.5.12 שעה 09:30.
3. בתקופה הקודמת לאירועים נושא כתב האישום הכיר הנאשם את א..
4. בלילה שבין שישי 4.5.12 לשבת 5.5.12 (להלן: "ליל שישי") שהה הנאשם אצל חברו א (להלן: "א") ב.... בהמשך אותו ליל שישי, בסביבות השעה 03:00, הגיעו א. וכמה מחבריו לאזור ביתו של א, וא. התקשר וביקש מהנאשם ומאשייצאו אליו.
הנאשם וא יצאו לרחוב, וא. פנה אל הנאשם וביקש ארכה להחזר חוב כספי. התפתחה קטטה בין א. לבין הנאשם. א. וחבריו הכו בנאשם באלות, והוא נחבל בידו; א נחבל בראשו; וא. נפצע בראשו ובגבו מחפץ חד שבאמצעותו פגע בו הנאשם.
בשלב מסוים הפרידו א וחבריו של א. בין השניים, והנאשם עזב את המקום עם אכשהוא מאיים על א. וחבריו "אני אדקור אתכם, אתם תמותו כולם".
5. למחרת, בשבת, התקשר הנאשם לחברו ד (להלן: "ד"), וסיפר לו על התגרה, ועל החוב הכספי שא. לא החזיר לו. ד. אמר לנאשם, שא. חייב גם לו כסף, וכי ד יגיע ל..... הנאשם, ד וא סיכמו ביניהם שיחפשו את א. ו"יסגרו איתו את הסיפור". הנאשם וד. הוסיפו וסיכמו כי יצטיידו לשם כך בסכינים.
במוצ"ש, בסביבות השעה 21:30, הגיע ד לרחובות, כשהוא מצוייד בסכין יפנית בכיס מכנסיו. דנפגש עם הנאשם וא, ושלושתם הלכו לביתו של א.
6. מכאן ואילך מפרט כתב האישום את מהלך האירועים במוצ"ש, שעיקרם ברצח:
א. בסביבות השעה 01:30, יצאו הנאשם, ד וא לעבר ביתו של א., כשהנאשם מצוייד אף הוא בסכין מטבח המוטמנת בשרוול חולצתו.
משלא מצאו את א. בביתו, פנו השלושה .. בחפשם אחריו.
ב. משהגיעו השלושה אל הגן, הם הבחינו בא. יושב בחברת חבריו. ד ביקש מא. לסור עימו לצד כדי לדבר. הנאשם וא עמדו במרחק מספר מטרים וצפו בד וא.. ד. שלף את הסכין היפנית, שאל את א. "איפה הכסף?", א. השיב שאין לו, ואז חתך ד. את א. שני חתכים בראשו באמצעות הסכין היפנית.
ג. א. קם מיד, אחז בפניו, וברח בריצה. ד החל לרדוף אחריו, כשהסכין היפנית בידיו. הנאשם שצפה במתרחש הצטרף למרדף, כשהוא שולף את סכין המטבח משרוולו ואוחז אותה במטרה לפגוע בא.. א נותר במקומו.
ד. הנאשם וד. רדפו אחרי א. בגן עד שנכנס לסמטה המוליכה לרחוב פרשני (להלן: "הסמטה"), שם התיישב א. על מעקה אבן נמוך, כשהוא שותת דם, תשוש וחסר כוחות.
בשלב זה, פנה א. לנאשם ולד, והתחנן בפניהם: "קחו את מה שיש לי בכיס, קחו את הכסף, רק אל תגעו בי".
חרף תחנוניו של א., חתך אותו ד מספר פעמים נוספות בזו אחר זו - חתך אלכסוני של 21 ס"מ מהגב אל המותן השמאלי, ושלושה חתכים נוספים באורך 20.5 ס"מ, 3.3 ס"מ ו-6.3 ס"מ בזרועו השמאלית.
במצב זה, בראותו את א. ישוב על החומה פצוע, זב דם, וחסר אונים לחלוטין, גמלה בליבו של הנאשם החלטה להמיתו; והנאשם נעץ את סכין המטבח בחוזקה בבטנו של א., נעיצה שחדרה לאורך 7 ס"מ, כשהלהב פוגע בין השאר במעי הגס ובעורק הכסלי השמאלי.
כתוצאה ממעשים אלה של הנאשם וד, התמוטט א. ונפל על הארץ - ואילו הם נמלטו מהמקום, כשהם מותירים אותו אחריהם, מתבוסס בדמו. זמן קצר לאחר מכן מת א. מפצעיו.
ה. בשלב זה הגיע א אל הסמטה, הבחין בנאשם ובד רצים לעברו ואוחזים בסכינים מגואלים בדם, והצטרף אליהם בבריחה.
במהלך הבריחה השליכו הנאשם וד את הסכינים. השלושה עצרו ליד ברז, כשהנאשם וד שטפו ידיהם מהדם, והמשיכו בריצה. א ביקש לחזור לסמטה, אך הנאשם וד הורו לו להמשיך ולרוץ.
לקראת היציאה מהגן הזמין א מונית, שתיקח את שלושתם לאחותו של ד. בתל אביב.
להלן חלק מציטוטי השופט שבו הוא קובע כי מדובר בהריגה ולא ברצח (פסק הדין משתרע על פני 44 עמודים ומובאים כאן משפטים בודדים בלבד מפסק הדין)
ציטוט א של השופט
בית המשפט - על יסוד כל אלו אני קובע, שהנאשם דקר את הדקירה הקטלנית בבטנו של א. במהלך התנגשות בדשא, בטרם נמלט א. לסמטה, ובטרם נחתך שם א. ע"י ד..
ציטוט ב' של השופט
אדם אינו יכול שלא לדעת שדקר אדם אחר, ומצד שני לדעת שדקר אותו כדי להגן על עצמו, והכול כשמדובר באותה דקירה!
ציטוט ג' של השופט
ב"כ המאשימה ביקשה לשכנענו, כי מדובר למעשה בדקירה אחרונה בסדרה של מעשי דקירה וחיתוך בסכינים, כאשר היא "צוברת" לעניין זה גם את החתכים שעשה ד. בא. תוך שימוש בסכין היפנית. דא עקא, שהדקירה הקטלנית בידי הנאשם הקדימה את החתכים בזרוע ובגב שעשה ד. בסמטה; והדקירה הקטלנית נעשתה, כמובן, מבלי שהנאשם היה מודע לדקירות המאוחרות הללו, אך גם מבלי שהיה מודע לחתך המוקדם בראש באזור הפוקר.
לפיכך, ומנקודת ראותו של הנאשם, מדובר בדקירה בודדת כאמור לעיל.
ב"כ המאשימה הוסיפה וביקשה לשכנענו, כי הבריחה של הנאשם וחבריו מהסמטה תוך הותרתו של א. לבדו כשהוא מדמם למוות, וזריקת הסכינים ושטיפת הידיים ע"י הנאשם וד. - כל אלו תומכות אף הן בהחלתה של חזקת הכוונה ובקיומה של החלטה להמית.
גם לכך לא אוכל להסכים באופן מלא. הבריחה מהמקום והעלמת הראיות מתיישבות גם עם כוונה לדקור ולפצוע, שאינה בהכרח כוונה להמית - שהרי גם פוצע וחובל אינו מעוניין להיתפס, ואין זה ייחודי לרוצח.
אמת, הותרתו של א. בסמטה לבדו, כשהוא מדמם דימום כבד - והנאשם הודה שראה אצלו דימום כבד - מוסיפה משקל לכיוון החלטה להמית. ואולם מצד שני, דווקא הותרתו של א. במצב זה מבלי "לנצל" את הסיטואציה, ומבלי לוודא הריגה ע"י דקירה נוספת, מתיישבת יותר עם רצון לפגוע בלבד ולא להמית. לכן גם עניין זה נותר "נייטראלי" מבחינה ראייתית.
בנסיבות העניין שלפנינו, של דקירה בודדת בבטן בעומק 7 ס"מ, ותוך כדי תנועה, ובשים לב לפסיקתו של בית המשפט העליון בסוגיה זו - לא יהא זה נכון להחיל על הנאשם את חזקת הכוונה, ולקבוע שהוא דקר את א. בכוונה להמיתו; ולכל הפחות, זכאי הנאשם שלא ייקבע כך מחמת הספק.
לפיכך, לא הייתה החלטה להמית, ואין להרשיע את הנאשם בעבירת הרצח.
באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה
